הר המוריה על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח ג׳:י׳

10 טומטום ואנדרוגינוס וכו'. עיין תמורה י"ז א' ושם י"א א' ובכורות מ"ב א' ויבמות פ"ד א'. וכתב רבינו בפי' המשניות דהלכה כוותיה משום דלא מצינו חולק עליו והובא במרן. והנה בטריפה שמואל גופיה ס"ל דקדושה חלה עליה למות יעו"ש ומקשה עליו מדר' אליעזר ומשני דר"א ס"ל דכל היכא דלא חזיא לגופיה לא נחתא ליה קדושת הגוף ואיהו ס"ל כרבנן דפליגי עליו יעו"ש היטיב ומבואר מזה דרבנן פליגי עליה דר"א יעו"ש היטיב. ועי' תמורה כ"ח ב' איתא שם וז"ל הרובע והנרבע וכו' הם כקדשים שקדם מום עובר להקדישן וצריכין מום קבוע לפדות עליהן וכו' והאי וכו' משמע דקאי על שאר פסולין ובילקוט ויקרא רמז תל"ו איתא וז"ל הרובע והנרבע והמוקצה והנעבד והמחיר והכלאים והטריפה הרי הן כקדשים שקדם מום עובר להקדישן וכו' יעו"ש היטיב אלמא דכלאים וטריפה יש בהן פלוגתא מפורשת וע"ע בתוספתא פ"ק דתמורה וז"ל עושין תמורה ברובע ונרבע במוקצה ובנעבד באתנן ומחיר וכלאים וטריפה וביוצא דופן ר' אליעזר אומר הכלאים והטריפה ויוצא דופן וטומטום ואנדרוגינוס לא קדושין ולא מקדישין עכ"ל הרי לפניך מחלוקת מפורשת וע"ע שם וז"ל רובע ונרבע מוקצה ונעבד אתנן ומחיר שרוע וקלוט עובר משום שמות הללו והרי הן כבע"מ שקדם הקדישן את מומן ואין יוצאין לחולין אלא על מום קבוע בלבד עכ"ל והנה י"ל שרבינו גורס בתמורה כ"ח ב' כהתוספתא זו השניה ואינו גורס בה כלאים וטריפה אך קושייא הראשונה קשיא ואולי כוונתו דלא מצינו במשנה מי שחולק עליו וכ"מ קצת ממה דכתב שם דהלכה נמי כר' יוסי בר' יהודה דעשה שוגג כמזיד בתמורה וכתב שם דהלכה כוותיה דאין חולק עליו בזה יעו"ש והמעיין שם י"ג א' משמע קצת דר"י פליג עליו וס"ל דיהיה לרבות הוולדות יעו"ש היטיב שוב מצאתי במרן ולח"מ פ"א מהל' תמורה הט"ז כדברי ונהניתי שכוונתי לדעתם וע"ע בתוס' יו"ט שם אבל לדינא דברי רבינו נכונים היטיב דהלכה כר"א וק"ל. ומה שיש לעיין עוד בזה מש"כ רבינו טומטום והא לרב חסדא דס"ל בבכורות מ"א ב' דספיקא הוא וקדש מספיקא ופסק רבינו לקמן פ"ב מהל' בכורות ה"ה ומסקינן שם בבכורות מ"ב א' דסמי מכאן טומטום ועייל תחתיו יתום יעו"ש היטיב ואיך כתב רבינו כאן טומטום. והנה לפי מש"כ התוס' התם בבכורות בד"ה אבל טומטום וכו' דאף לר"ח אין קדושת הפה חלה עליהן ורק דחלה עליהם קדושת אמם אם היו וולדות קדשים יעו"ש א"כ אתי שפיר דבשלמא התם בש"ס דקאמר דלא מקדישין בתמורה ואקשינן התם אם אינם קדושים היאך מקדישין ואוקימנא בוולדות קדשים יעו"ש וא"כ שפיר קאמר הש"ס דסמי מכאן טומטום אמנם רבינו דמיירי כאן בקדושת פה שפיר כתב דטומטום נמי אינו קדוש והא דקאמר בתמורה כ"ה א' קסבר רשב"ג וולדות קדשים בהוייתן הם קדושים דאי ס"ד ממעי אמן הם קדושים אמאי אין קדושה חלה עליהן הא תפסינהו קדושה דאימייהו וכו' וס"ל שם דאין קדושה חל עלייהו כלל אפילו קדושה דאימייהו וכמש"כ רש"י כבר כתבו התוס' שם כ"ד ב' ד"ה קסבר וכו' דזה לא אתי כר"ח יעו"ש היטיב וע"ע לקמן סוף פט"ו יעו"ש היטיב.

11 ואינן כבע"מ וכו'. כתב הראב"ד וז"ל א"א מדקאמר ויביא בדמיהן כל קרבן שירצה ולא אמר שיעשה מהן כל מה שירצה אלמא בשאמר הרי אלו למזבח מיירי ולא בשאמר הרי אלו קרבן דאילו אמר הכי לא קדשי כלל וא"כ בע"מ נמי כה"ג הוי דתנן בתמורה אמר על בהמה טמאה ועל בע"מ הרי אלו עולה לא אמר כלום הרי אלו לעולה ימכרו ויביא בדמיהן עולות והוא בתמורה כ"ז ב' עכ"ל והנה פשוט שכוונתו להשיג על רבינו שכתב דאינו דומה לבע"מ והא לענין זה דומה ממש לבע"מ והא דאיתא בש"ס דאינו דומה לבע"מ היינו לענין להתקדש ע"י תמורה דבע"מ נתקדש ע"י תמורה משא"כ דברים אלו דהם דומים ממש לבע"מ דאם אמר הרי אלו קרבן אין זה כלום ואם אמר הרי אלו לעולה ימכרו לצרכי עולה ולכן לקמן פ"א מהל' תמורה הי"ז לא השיג הראב"ד על רבינו וכמש"כ הלח"מ ויש שם ט"ס וצ"ל ובמש"כ רבינו חילוק זה גבי תמורה בפ"ב מהל' תמורה ט"ס וצ"ל בפ"א לא השיג שם הר"א וכו' וק"ל ומש"כ מרן דרבינו יהיב טעמא למה אין לוקין ע"ז יעו"ש באמת הוא תמוה דהא כבר יהיב רבינו טעמא בהלכה ז' לפי שלא נתפרשה אזהרתן בתורה וכן השיגו הלח"מ יעו"ש היטיב. ולכאורה הייתי אומר כי רבינו כתב שאין דומה לבע"מ כוונתו למה דאיתא בבכורות י"ד א' וחולין ק"ל א' דכל זמן שלא נפדו פטורין מבכורה וממתנות ואסורין בגיזה ועבודה קודם פדיון משא"כ המקדיש דברים אלו הם חולין ממש וחייבין בבכורה ומתנות אפילו קודם שנפדו ומותרין בגיזה ועבודה וזה שכתב דאינו דומה לבע"מ דבע"מ יש במינן קרב משא"כ בדברים אלו אבל יש לעיין דהא בפ"ה מהל' מעילה הי"ג איתא שם דהקדיש חמור ותרנגולת למזבח מועלין בהם ובביצתן ובחלבן יעו"ש והא גם שם אין במינו קרב למזבח. אבל אי מהא לא איריא דהא קדשי בדק הבית מותרין בגיזה ועבודה מן התורה ורק מדרבנן אסור כמבואר לקמן בפ"א מהל' מעילה הי"ב יעו"ש ומ"מ מבואר שם בפ"ה דבקדשי בדה"ב מועלין בגידוליהן וכן איתא לקמן פ"ב מהל' קרבן פסח הי"ג יעו"ש וא"כ ה"נ י"ל דמותרין בגיזה ועבודה אף דמועלין בגידוליהן ואי"ה יבואר זה במקום אחר וע"ע לקמן בלח"מ בפ"א מהל' תמורה שסתר דבריו שבכאן יעו"ש. אבל יש לעיין על השגת הראב"ד במה שהקדים מדכתב רבינו ויביא בדמיהם כל קרבן שירצה אלמא דמיירי בדאמר הרי אלו למזבח. הא אפילו אם היה רבינו כותב דיעשה בדמיהם כל מה שירצה ע"כ היה מיירי בדאמר הרי אלו עולה וא"כ ה"ה בבע"מ נמי הכי הוי והיה ג"כ מקום לקושייתו ואין לומר דאם היה כותב כן הו"א דבכל ענין הדין כן אפילו באומר הרי אלו למזבח ובזה נשתנה דינם מדין בע"מ דבבע"מ כה"ג חל הקדש על דמיהם. הא על כרחך זה אינו דהא כל עיקר הטעם דהקדושה לא חל עליהם היינו משום דהוי כבהמה טמאה וכמו דאיתא בתמורה שם י"ז א' והא בכה"ג חל קדושת דמים אפילו בבהמה טמאה כמו שמבואר שם בתמורה כ"ז ב' יעו"ש היטיב וכמו שהובא בראב"ד עצמו וצ"ע בזה שוב מצאתי לקמן בהל' תמורה שם הי"ז שהרגיש בזה.

12 רובע ונרבע וכו'. תמורה כ"ח ב' ובתוספתא שם פ"א וכמש"כ למעלה ס"ק י"ח.

13 כמקדיש בע"מ וכו'. טעמו דיש במינו קרב ואינו דומה לטומטום ואנדרוגינוס דשם מין אחר הוא משא"כ הכא ומבואר מרבינו שלא ס"ל כהתוס' שהבאתי לעיל בהלכה ח' דס"ל דבדיעבד חל קדושה אמחוסר זמן יעו"ש ומשמע שם דקדוש כשאר דבר לגמרי ורק לכתחלה אסור להקדיש כמו שהארכתי שם קצת מזה. שבארנו. ור"ל אע"ג דדינו כמקדיש בע"מ עובר והתם לוקה כמש"כ בפ"א ה"ה מ"מ כאן אינו לוקה מהטעם שנתבאר בהלכה ח' יעו"ש.